אימון לפני תעסוקה  


עזבו אתכם מפסיכולוגים: הלהיט העכשווי בתחום ההתפתחות למנהלים הוא קוצ'ינג – אימון רוחני צמוד, המשלב רוח וחומר, פרקטיקה מזרחית ופרקטיות קפיטליסטית. לצמיחה או אופיום להמונים? את התשובה, כמו שאומרים, תמצאו בתוככם.
 
יום חמישי, שש בערב. בקומת הכנסים של מלון בזל בתל-אביב מכונס מיקרוקוסמוס של מנהלים, בעלי עסקים קטנים, רואי-חשבון, יועצים ארגוניים, סוכני ביטוח, אנשי שיווק ופרסום. דתיים וחילוניים, מבוגרים וצעירים. באולם הזה הם תלמידים של "קוצ'ינג אקדמי", בדרכם להיות מאמנים. למבקר התמים זה נראה ככנס מקצועי לכל דבר: השולחנות מסודרים בצורת ח', שבראשה ניצבים שני לוחות. על אחד הלוחות כתובים חמשת צירי האימון: אימון להתאמנות, העצמה, לעשות הבדל, ערך מוסף ואינטגריטי.
על השני מופיעות מטרות הקורס. בהמשך, כשמייסד "קוצ'ינג אקדמי" והמאמן הכריזמטי של המאמנים לבעתיד, טל רונן, ירצה להמחיש משהו, הוא יסיט את הנייר הזה לאחור וישרטט דיאגרמות עם חצים שלוחים. במקרים אחרים יבקש מהשותף שלו, ערן אוליניק, להקרין שקופית מהמצגת הממוחשבת. בתחילת המפגש מוקרן המשפט הסיני "לימוד הוא כמו חתירה במעלה הזרם. אם אינך מתקדם תיסחף חזרה", על רקע אגם כהה וצללית של דייג. על גבול הקלישאה. בתחילת המפגש מקבלים המתאמנים-מאמנים לעתיד דקה וחצי לדווח איך התמודדו עם משימות השבוע הקודם (לעשות ביקורי תודה אצל מכרים, לצפות בסרט "יחסים פורנוגרפיים" ולמתג את עצמם), ולדווח כיצד התקדמו מבחינת האימון ומה המטרות לשבוע הקרוב. אוליניק קוצב את הזמנים כל חצי דקה, בקריאות חדות אך חייכניות. "טיים אאוט" או "זמן", הוא מכריז כשנגמרה הדקה וחצי. מגיע תורו של אודי קדים, מנכ"ל חברת ההנדסה לסיכו.
"כתבתי חזון, ומאז אני לא מעיז לגעת בו, גדול עליי", הוא מתוודה . אחרי כמה שאלות, רונן מגלה שאודי בפיגור של חודש אחרי הקבוצה. "אתה עובד איתי כשברקע יש Unfinished Business , מה שהופך אותי ללא יעיל ואותך לשמוק". האוויר בחדר נהיה דליל. "אתה מבין, זה No-Win Situation . הדרך היחידה להצדיק את זה היא לעשות אותך או אותי טועים. בשני המקרים, ביחסים האלה אתה מאבד אנרגיה. ובנוסף אין אותנטיות, כי אתה אומר 'לא עשיתי'. אתה משלים משולש: אתה לא מועצם; אתה לא בחזון של התכנית מבחינתי, בלעשות את המשימות; ויותר מזה – נפתח פער מול המקום שאתה צריך להיות בו.
"זה לא אקראי, אודי. זו מדיניות, מוצהרת או לא מוצהרת. ובביזנס מישהו צריך לשלם את המחיר, כי כשאין רווח מישהו משלם את המחיר. זה סוג של 'מרקטינג' שאומר, מקדימה יש לי חנות סוכריות ומאחור אני סוחר בסמים. יש חוסר הלימה, ואתה באמצע רץ ביניהם ומשלם את המחיר. זה ניהול רע עם מדיניות מאוד ספציפית. Have a Good Life . זה עובד בשבילך? האויב עדיין בשטח והוא לובש בגדים כמו שלך". אחרי הדיון הנוקב הזה, ששולב פה ושם בבדיחות לשיפור האווירה, אודי הסיק שהוא צריך לחזור כמה שלבים לאחור ולקיים את ביקורי התודה. הוא מודה לטל.
 
מכונת-כסף עם שמחת-חיים
 
"בעיקרון, אני כל הזמן מחפש כלים להשביח את יכולות הניהול שלי", מסביר לי קדים בשיחה יום קודם. "בקוצ'ינג זיהיתי משהו שבהחלט יכול לתרום לי. יש פה תפיסת-עולם שמעודדת פעולה, כמעט ברמה שאי-עשייה זה פשע. בנוסף, זה מבנה כלים שמשפרים את היכולות לניהול, ומפקסים לכיוון של קפיצות-מדרגה. התפיסה בבסיסה מדברת על פריצת-דרך, מה הדבר הבלתי-אפשרי הבא שאנחנו רוצים לעשות. זה עזר לי להתחבר לדברים שאני יודע ועשיתי בעבר, ובלהט הקרב נדחקים הצדה. לאחרונה זה נהיה באז". . . . פחות או יותר באמצע הסקלה נמצאת "קוצ'ינג אקדמי" של טל רונן, בן 48, אחד האנשים היותר מוערכים בענף, גם על-ידי הקולגות שמקטרים על שרלטנות. רונן, יליד קיבוץ חמדיה, עבר הרבה מאוד סדנאות, לימודים והכשרות ברחבי העולם. את ראשית דרכו כמאמן עשה בארצות- הברית, בחברות כמו דאדלי בנקר, CA וקבוצות ב-NBA . לפני 15 שנה הקים את קוצ'ינג. "המטרה האישית של טל היא לקחת אחריות לעשיית העולם בית בטוח ומארח לדור הנוכחי ולדורות הבאים", נכתב בקורות-החיים שלו. הוא כריזמטי, סוחף, מסוג המרצים והדוברים שאתה רוצה לרצות. המאמנים לעתיד, במפגש שבו השתתפנו, נעצו בו עיניים מוקסמות והתגלגלו מצחוק מהבדיחות שזרק לחלל האוויר. הרקע האמריקני מתבל את דבריו בהרבה מאוד מונחים באנגלית ובסלנג אמריקני. "באתי מדיסציפלינה של קפיצות-דרך וטרנספורמציה, מחשיבה של ארגונים ואנשים, יותר פרפורמנס, ביצועים ודברים כאלה", הוא מספר. "אני טוען שמה שלא מבוסס על מחויבות, שמונחית פעולה ומגדילה את התוצאות, לא רלוונטי – לפחות לא בעולמות שאני מסתובב בהם. בסוף היום, גם בחיים הפרטיים אתה נמדד בתוצאות. "הקונץ הוא לא להעביר לאנשים עוד ידע ואינפורמציה, כי זה לא חסר להם. אימון מאפשר לתרגם ידע לפעולה, להחזיר אותך למגרש שבו החיים באים לידי ביטוי בפעולה אמיתית, לא בסיפורים, לא בתירוצים ולא במפחי-נפש".
 
במפגש הורית לאחד המשתתפים, שדיבר על התחושות שלו, "להימנע מפסיכולוגיה". למה? זה לא חשוב?
 
"אני קורא לזה פסיכולוגיסטיקה, לכל המחשבות. תראי, אנחנו מתרכזים יותר בנושא של רוח האדם ובמנטלי. לא באמוציונלי. רגשות הם אובר-רייטד, וחלק מזה הוא אשמת הפסיכולוגיה. זה לא רלוונטי איך הוא הרגיש בסיטואציה. הוא לא מקבל משכורת על התחושות שלו. מה שרלוונטי זה העובדות, המחויבויות שלו, הפערים, ואיך סוגרים אותם. זה רגע של החלטות מקצועיות. אולי זה אכזרי, אבל זה העולם שאנחנו חיים בו". "מבחינתנו יש שלושה מצבי צבירה: אתה יכול להיות ריאקטיבי – מגיב, אדפטיבי – מתאים, או ג'נרטיבי – מחולל. אני בעניין של המחוללות. בסופו של דבר, וההיסטוריה מוכיחה את זה, הכל זה רוח האדם, וזה דבר שלא עובדים עליו מספיק במחוזותינו. אני עובד עליו: חזון, שליחות, ייעוד. על מה גדלנו? עלה והגשם, חזק ואמץ. מה זה כל תנועות הנוער, א"ד גורדון, אחד העם, הגליל, עמק בית-שאן? הכל זה אנשים עם שליחות. בגלל שרוח האדם כבר לא כל-כך מפותחת במדינת ישראל, אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים. כל פעם שרוח האדם במדינה הזאת בחזית, במלחמות וכדומה, אין עלינו".
 
זו הסיבה שקוצ'ינג כל-כך מצליח בארץ?
 
"הוא מצליח כי עשיתי עבודה טובה. הבאתי את זה לארץ לפני 15 שנה, ומאז אימנתי אישית מאות או אלפי מנהלים. וכן, ככל שהמשבר גדול יותר, הצורך בפיתוח הרוח גדול יותר".
 
אתה מסכים שמאמן זה גורו מודרני?
 
"לא צריך לעשות מזה ניו-אייג'. אני מדבר על רוח האדם, על מחויבות, על אחריות, על חזון, על דברים פרקטיים. אני מדבר על הרוח, הארואסטי של מכבי תל-אביב, הלחימה על כל כדור. זה מה שהביא אותנו לנצח במלחמות, זה מה שהמתנחלים עושים על הגבעות, ואת יודעת מה – זה מה שהחיזבאללה מביא לנו עם הפיצוצים. את רוח האדם חייבים לפתח. אם נפתח אותה, חבל על הזמן".
 
והרוח של הקואצ'רים בארץ מפותחת מספיק?
 
"אני חושש שיש שרלטנות ישראלית טיפוסית. אני מודאג מזה שאנשים קוראים ספר וזה הופך אותם למאמנים. המדינה שלנו חסרה מאסטרים, מומחים. אנשים פה עוברים ליד משהו, נדבק בהם קצת ריח, והם אומרים אני מאמן. יש מישהו מאד מכובד, שהיה אצלי במשרד שעה, והתחיל לפרסם מודעות. יש שרלטנים." רונן עצמו הוא, כנראה, לא אחד מהם. דוד דוידי, לשעבר סמנכ"ל במל"ל ומנכ"ל אי-נס מקבוצת נס טכנולוגיות, מצוי בשלבי פרידה סופיים מעשרות השנים שבהן היה בתפקידי ניהול וטכנולוגיה לטובת אימון. היום הוא מאמן, לומד בקואצ'ינג אקדמי ומלא מילים חמות כלפי החוויה. "השיפט הגדול בקריירה שלי היה כתוצאה מאימון", הוא מספר. "הייתי מנהל שרדף אחרי עצמו ולא ראה מילימטר מחוץ לאף שלו. כשהתקדמתי תוך תקופה קצרה ממנהל תחום במל"ל למנהל חטיבה, המנכ"ל אמר לי 'דווידי, משהו השתנה אצלך'. לראשונה בחיי ידעתי להסתכל קדימה ולשים מטרות, והבניתי לעצמי תרגילי עבודה מסודרים. מאז, זו שיטת העבודה שלי. הנה, הבת שלי בת 20 ומתלבטת מה לעשות. עשיתי לה תהליך, והיא מתחילה לזוז. מלמכור תכשיטים היא התחילה לייצר והפכה להיות בעלת עסק."
 
היית ממליץ לכל מנהל לעבור אימון?
 
"חד משמעית. כל מי שיש לו פרויקט או עוסק בניהול, ורוצה פריצת-דרך או שינוי, צריך אימון. במיוחד היום, במצב הקשה של המשק. התרומה של האימון היא להוציא אותך מהחרא היומיומי של תזרימי מזומנים, לקוחות, בנקים. אני שואל אותם איפה תהיה בעוד חמש שנים, ומכריח אותם להסתכל על האופק ואז הם מתחילים להסתכל קדימה." נקודה מעניינת בקואצ'ינג אקדמי היא החזר עלות הקורס במהלכו בזכות האימון. כל תלמיד מחויב לקחת על עצמו פרויקט, שנועד להגדיל את הכנסותיו, עד שיכסו לפחות את עלות הקורס, במהלכו ובאמצעות התהליך שמתפתח בו. מהתגובות במפגש עושה רושם שלא- מעט נמצאים בדרך הנכונה.
 
מתוך כתבה "אימון לפני תעסוקה" שהופיעה במגזין כסף של גלובס ב-29-1-2004








לשיחת ווידאו עם דני וולקן
טל: 03-5326708 נייד: 3648964- 052 פקס: 03-5323854

דוא"ל : vulkand@bezeqint.net

Powered By EcomTrade