10 הרגלים לבניית סמכות הורית  


הורות היא מלאכה עדינה. מכיוון שאיננו בעלי שליטה מוחלטת על הכל, ובודאי לא על ילדינו – נוצר מצב שבו מצד אחד יש לנו אחריות על חייהם ועתידם אך עם זאת אין לנו תמיד יכולת להשפיע עליהם. דרך הביניים שמנסה להשפיע על מה שלא תמיד ניתן להשפיע – מכונה בשם "סמכות הורית" – איך בונים כזו בצורה נכונה? מאמר זה יציג 10 הרגלים:

1. פעל ממקום מאוזן – הורה שיוצא מאיזון, מתעצבן, צועק ומאשים בכל מאבק, מאבד את יכולתו להגיב בצורה שקולה, פוגע בבריאותו וכמעט תמיד הופך את ילדו לסוג של "אויב". מה גורם לנו לצאת מאיזון? בד"כ תחושת הצדק. אני צודק ובגלל זה אני כועס. הילד שלי צריך להשתנות ולא אני.

2. ויתור לא מעיד בהכרח על חולשה - כאשר אנו כהורים מוותרים ויתור חכם אנו למעשה מכירים במגבלות כוחנו להיאבק על כל פרט ועניין, אנו מודים בכך שלילדינו יש יכולת עילאית לנהל משא ומתן עד להתשתנו, אנו מקבלים את הלקויות שלנו כבני אדם וכהורים וכמובן, אנו ערים לקשה מכל והוא שילדינו שונים מאיתנו! ולמרות זאת הורים מוותרים לא רק מפני שהם חשים ייאוש ורפיון ידיים, אלא מפני שהם מכירים בכך שמאבק בלתי פוסק על שליטה הוא מאבק שווא. קשה מאד, ואולי בלתי אפשרי, להשיג שליטה על ילדינו. עם זאת, תחושת שליטה, כמו גם תחושות הכוח והמסוגלות הנלוות לה, הן בעלות אופי ממכר. השליטה משכרת, אך גם משקרת- היא יוצרת אשליה של כוח.

3. ניצול זמן עם הילדים - כשם שבכיתה המורה יכולה לבזבז עד למחצית מזמן השיעור על בעיות משמעת ו"טיפסולוגיה", כך גם בבית, הורים יכולים לבזבז את הזמן המועט עם ילדיהם על ניסיון לשכנע אותם לעשות כרצונם, ולברר איתם מדוע לא עשו את מה שהתבקשו.

4. מותר להגיד לא - אנו נתקלים במצבים שבהם ה"לא" טבעי, ברור ולא מעורר מתח ורגשות אשם. לא אחת אנו ניצבים משתאים אל מול ה"לא" המוחלט של הגננת, או של בן או בת הזוג. ואף הילד, למרבה ההפתעה, יוצא מסכימת המשחק המוכרת ואכן מקבל עליו את דינו של ה"לא", ולהפתעתנו - ללא טרוניות. במקרה כזה אנו למדים, כי קיים סיפוק גם בחוסר סיפוק המאוויים, וכי "לא" אחד ברור ונהיר יכול לשכך סערה פנימית של רצונות סותרים וחרדות, המצויים גם בנפשו של הילד שלנו, שלכאורה "אינו מוכן לקבל לא"!

5. סמכות היא גם מישהו שאפשר לסמוך עליו – במילים פשוטות ההורה נדרש בימינו להיות הן "היד הקשה" והן "היד הרכה" וזה לא פשוט. איש חינוך אמיתי אף פעם לא לוקח רק צד אחד – אלא בדוגמתו האישית הוא גם וגם - גם מי ששם גבולות וגם מי שנמצא שם, מקשיב, מכיל, נוכח ומחבק.

6. אמונות וערכים - ההורה, ככל מחנך, אוחז במערכת אמונות, דעות וערכים אותם הוא מבקש להנחיל לילדיו. הוא עושה כן מרבית הזמן מבלי התבוננות מודעת, שכן בכל אמירה שלנו ובכל התנהגות אנו מעצבים את תודעתו והתנהגותו של ילדנו. לא פשוט לחנך על פי עקרונות בעידן הנתפס כמזלזל בעקרונות. חינוך לפי עקרונות נחשב לא אחת לארכאי, שמרני, בלתי קשוב לצרכיו של הילד. אולם, חינוך נעדר עקרונות מנחים, עלול להוליד תחושת אבסורד, קרי: מקריות, אפסיות, ריקנות והעדר.

7. קונפליקט וסכסוך אינם עונש הם מתנה – אינם "מפריעים לחיים" אלא הם חלק מהחיים הם טומנים בחובם הזדמנות ותובנות חדשות.

8. חותם – אין ילדים רעים יש ילדים שרע להם. ילד שמרגיש כי אינו יכול להשאיר חותם חיובי בוחר להשאיר חותם שלילי.

9. סמכות אמיתית נובעת ממנהיגות ולא מעריצות - מתברר שכשאנשים מתארים דמויות סמכות שמהוות דוגמה עבורם, הם מתארים דמות שהיא קודם כל מיטיבה, קרובה ומשקיעה בנו אישית. דמות שמייצגת ידע, מקצוענות, חוכמה תובנה וערכים. דמות רגועה ומרגיעה.

10. פרופורציות - אין הורים מושלמים. אין ילדים מושלמים. חדר הוא לא מוזיאון והילד הוא לא רובוט. בהצלחה!








לשיחת ווידאו עם דני וולקן
טל: 03-5326708 נייד: 3648964- 052 פקס: 03-5323854

דוא"ל : vulkand@bezeqint.net

Powered By EcomTrade