תקיעות בקריירה.  


 מאת: ענת מרדכי
 
יש רגעים כאלה, שבהם אתם מרגישים תקועים ונדמה לכם שזה הסוף. שיותר לא תצליחו לסגור עסקה, לכתוב עוד משפט, לתת עוד עצה חכמה, לטפל במישהו שזקוק לעזרתכם או אפילו לבחור כיוון אחר.
 
"יש למעשה ארבעה סוגים של היתקעויות", מבהירה ד"ר אורניה יפה-ינאי, פסיכולוגית תעסוקתית-קלינית, מי שכתבה את הספר 'לכל אדם יש שביל'. "יש אנשים שנתקעים ב'מה'. הם לא מצליחים לבחור את מה שבאמת היו רוצים לעשות. אחרים נתקעים ב'איך' ומתקשים למצוא את הדרך למימוש הבחירות שלהם בעולם העבודה. יש כאלה שנתקעים ב'איפה' ולא מוצאים את המקום הנכון בו יוכלו לעשות את מה שהם הכי אוהבים לעשות. אחרים נתקעים ב'כמה' ולא מצליחים לחלק את המשאבים, כמו זמן למשל, כך שיהיו מרוצים מהתוצאות ולא ירגישו שהם מפסידים כל הזמן. מצבי תקיעות כאלה הם טבעיים וצפויים. גם אם הם נורא מפחידים, אפשר לצאת מהם. כי תקיעות בסך הכול מעידה על שלב שהסתיים. היא יכולה להוות קרש קפיצה להתחדשות מרעננת וחיונית והיא מזכירה שנת שמיטה – זו שמגיעה כל כמה שנים ואמנם לא מפיקים ממנה פרי, אבל בלעדיה יבולי השנים הבאות יהיו הרבה פחות מבטיחים וטובים".
 
אז למה זה קורה לנו? למה נתקעת הקריירה? ד"ר יפה-ינאי מגישה לנו עשר תשובות אפשריות לשאלה וגם עשר דרכים לפתרון.
 
  1. בגלל "שריר הרצון"
    רבים מאיתנו יודעים הכי טוב מה רוצה בן או בת הזוג שלהם, אולי הילד שלהם. אנו מומחים בלספק רצונות של אחרים, אך לא יודעים לרצות. פשוט לא רוצים או לא יודעים מה אנו רוצים, כי שריר הרצון, שלא התאמן כל כך הרבה שנים, נחלש מאוד. חינכו אותנו שילדים טובים לא רוצים. צריכים להיות סבלניים, צייתנים, סתגלנים. זה הרי גם כואב נורא לרצות, כשלא מאפשרים לך לממש את הרצון, אז עדיף לא לרצות.
     
    הפתרון – לפלס דרך רצון משלך.
    להתחיל לרצות שוב. ללמוד לומר, לפעמים לראשונה, מה אתם רוצים באמת. זה ממש לא קל, אחרי שנים של ניוון "שריר הרצון". כדאי לדעת שבהתחלה קל יותר לומר לעצמכם מה אתם לא רוצים. אפילו למרוד. רק אחרי שאמרתם מה אתם לא רוצים, והתחלתם ב"חיזוק השריר", תוכלו להעז ולומר דברים די טריוויאליים, כגון "אני רוצה להרוויח יותר", או "אני רוצה עסק משלי", "אני רוצה שיהיה לי מעניין" או "אני רוצה לנהל אנשים". צריך לקחת בחשבון שגם אם הסביבה באמת מעוניינת מאוד לדעת מה אתם רוצים לעשות/להחליף, כשזה סוף סוף נאמר, עלולה להיווצר בעיה. כי להגיד "אני רוצה", זה בעצם לתפוס לעצמך מקום חדש. במשרד, בבית, בין החברים. כשיוצאים לדרך הזו, חשוב לזכור שבדרך כלל רוב המקומות כבר "תפוסים". כדי שיתנו גם לכם מקום, צריכה להיות אצל הסובבים אתכם נכונות אמיתית להתחשב ולתת לכם גם מקום כזה. חשוב למצוא דרך שתהפוך אותם לשותפים בפינוי המקום הזה. שתעזור להם להבין שגם להם זה כדאי ומשתלם.
  2. בגלל התשוקה
    כשמסדרים אחרת את האותיות, התשוקה הופכת לקשת, כזו שרק ממנה יכול החץ לצאת למעופו, ובלעדיה, גם החץ הכי משוכלל לא יניב תנועה.
    לכל אחד מאיתנו יש כבר בגיל ארבע-חמש "קשת" כזו, תשוקה לעשות משהו, להיות מישהו. כבר אז, מתחיל להתגבש הכיוון של מה שאנחנו משתוקקים לו ומה שאנחנו הכי אוהבים לעשות. מגיל צעיר, ילדים מרגישים וגם מדגימים שהם רוצים לחבר בין אנשים, או לטפל בהם, לתווך ולעשות עסקים או להתמקד ביצירה אומנותית. זה לא מלווה בהגדרה מילולית מתוחכמת, אבל אפשר לזהות לאיזה כיוון הם נמשכים. במשך השנים הם שומעים לא פעם, בדיוק כמו כולנו, שלהשתוקק זה מפחיד, מסוכן, מיותר, לא בזמן, או לא בסדר. בהדרגה עוצמת האש הזו נחלשת ולפעמים הופכת לגיץ, שהולך ומתעמעם.
     
    הפתרון – להחזיר לעצמך את התשוקה שנעלמה או נחלשה.
    לא לחשוש ממנה. חשוב לחזור כמה שיותר מהר למקום שהכי אוהבים. כי התשוקה יכולה להימצא מחדש במקום קטן וממש לא 'חשוב', כמו ברכילות עם חברה, בבישול או בהליכה על שפת הים.
    רק אחרי שמוצאים שוב את המקום שבו נמצאת התשוקה או מה שנשאר ממנה אפשר להתחיל לברר שוב את המהות.
    בשלב זה לא כדאי לחשוב על העיסוק או על המקצוע שמבטא את התשוקה הזו. בשלב הראשוני הזה, כדאי לברר יותר רק ממתי אוהבים לעשות את המשהו הזה ולמה אוהבים. אפשר לנסות להשיב על השאלה לאן הייתם לוקחים את האהבה הזו, אם הכול היה פתוח בפניכם.
     
    אם כבר יש כיוון, כדאי לברר מה מפריע ללכת לקראתו. יחד עם זאת, אסור לשכוח שהעיסוק בתשוקות יכול להיות מסוכן. תשוקה אדירה, בלתי נשלטת, יכולה להיות הרסנית. לכן, לא רצוי לעורר את התשוקה מהר וחזק מדי ומצד שני, לא צריך לפחד ממנה.
     
    כשמעוררים את התשוקה מחדש, חשוב להרגיש בשליטה. לבנות בזהירות כלים להכיל אותה, ליצור גבולות ברורים ואמצעי בידוד יעילים. אפשר למצוא בתוך העיסוק הנוכחי או בזמן הפנוי, משהו מסוים שמשתוקקים לעשות, משהו שיזין מחדש את תהליך העבודה המוכר והשגרתי. הרי העשייה היומיומית היא בעצם עוגה גדולה, שמורכבת מהרבה עשיות מגוונות, שלא כולן זוכות להכרה, לפיתוח ולתחזוקה.
    אם לא מוצאים אפילו רמז קטנטן של האש ההיא, המצב לא טוב. כשהתשוקה כבויה לגמרי, הרבה יותר קשה לצאת מהתקיעות.
  3. בגלל "המלווים"
    בכל דרך שבה אתם הולכים, בעבודה וגם בבית, יש לכם מלווים, מההווה או מהעבר. אלה משפיעים מאוד על הכיוון וגם על קצב ההליכה שלכם. דווקא במצבים של תקיעות בקריירה, כדאי להשקיע זמן ומחשבה בזיהוי המלווים האלה. מיהם עכשיו המלווים הכי בולטים שלכם? מי היו בעבר הדמויות הראשיות בחייכם? האם הן מהסוג המפחד או האמיץ? זה שאומר "אל תעז!" או "תשקיע!" האם המלווים הם מהסוג הקמצני או הפזרני? במצבי תקיעות, נחשפות ההשפעות האדירות של המלווים האלה ורק אז, אפשר להתחיל לנסות להשתחרר מהן.
     
    הפתרון – לאתר מלווה איכותי
    אחרי שאיתרת את המלווים ואת ההשפעות שלהן עלייך, כדאי לדבר עם המלווים האלה, כאדם בוגר. לברר במה הם עסקו ולמה ומתי הם הרגישו החמצה.
     
    במקביל, רצוי מאוד למצוא לעצמך מלווה איכותי, שמתאים לנקודת הזמן העכשווית. אפשר למצוא אדם כזה במשפחה, במקום העבודה, בקהילה. הוא לא חייב להיות אדם מבוגר, משכיל, בעל מעמד כלכלי או חברתי גבוה. לפעמים זה יכול להיות דווקא ילד, ששואל שאלות חכמות, או אפילו דמות ספרותית המעוררת השראה.
  4. בגלל ההיסטוריה
    אם במשפחה שלכם לא חוו הרבה הצלחות בקריירה, איך תדעו להתנהג כשיגיע שלב ההצלחות בקריירה שלכם?
    ילד שגדל במשפחה של מצליחנים מפנים את מסר ההצלחה. לעומת זאת, ילד שגדל במשפחה של מפסידנים, מפנים את מסר הכישלון. רבות מההתנהגויות, גם אלה שנדרשות בעולם העבודה, עוברות מדור לדור. אם רוצים לצאת ממצב של תקיעות ולשנותו, חייבים להיות לפחות מודעים לכך. כי הבחירות המקצועיות שלנו קשורות קשר הדוק ל"ירושה התעסוקתית" שקיבלנו. למעשה, לכל אחד מאיתנו יש "גנטיקה תעסוקתית", שאפשר לעקוב אחרי השפעותיה. בכל משפחה יש סיפור על הסוחר העשיר, או על התלמיד החכם, על הציירת המחוננת  או על האופה שכל העיירה דיברה על התוצרת המופלאה שיצאה מתבניותיה. אבל בכל משפחה יש גם סיפורים על חוסר הצלחה שעובר מדור לדור. על הצאצאים הלא מוצלחים של הלא יוצלח, או על הבחירות השגויות של ילדיה של זו שלא ידעה לבחור נכון.
     
    הפתרון – לבנות עץ משפחתי.
    כמו בכל דבר בחיים, מודעות מאפשרת לזהות בעיות ומגבירה את יכולת הבחירה שלכם. הכול צפוי והבחירה נתונה. לכן, מומלץ לפנות זמן ולבנות לעצמך עץ תעסוקה משפחתי: לברר פרטים על חיי העבודה של אבא ואמא, סבא וסבתא ואולי אפילו למצוא פרטים על התעסוקות של הוריהם. לגלות במה הם הצטיינו וממה נהנו בעבודתם. החיפושים האלה במקורות המשפחתיים, חושפים על פי רוב ממצאים מפתיעים – יש משפחות של רופאים, רוקחים או מורים מדורי דורות. יש משפחות של מטפלים מיומנים, יש משפחות של בעלי מקצוע עם ידי זהב ויש כמובן גם משפחות של יחצ"נים או אמרגנים מצוינים.
    בתוך המשפחות האלה, לפעמים מאתרים גם את ה"אנוסים מקצועית", אלה שכנראה לא היו שותפים ליכולות המקצועיות, שעברו בתורשה. אלה פעלו אולי במסגרת העיסוק המשפחתי, אף על פי שלא מצאו בו את ההזדמנות האמיתית למימוש עצמי. הם "נתקעו" ואין סיבה ללכת בעקבותיהם וגם להיתקע בתחום לא מספק.
  5.  בגלל הורה ש"נתקע"
    חוסר מימוש עצמי הוא הרסני לכל אדם, אך לא רק לו. משיחות ומשאלונים שמילאו אלפי מועמדים לעבודה ואנשים שהגיעו לייעוץ תעסוקתי, ניתן ללמוד שאחד הכעסים הקשים ביותר של ילדים על הוריהם הוא הכעס של ילד על הורה שהחמיץ את חייו. שלא פרגן לעצמו לחיות חיי יצירה ועשייה בעלי משמעות.
     
    הפתרון – להפסיק לכעוס על ההורים
    לזכור שתמיד אפשר ואף צריך לקחת לעצמך את הרשות לשנות. כמו שכבר אמרנו, משפחות נוטות להעביר מדור לדור דפוסי התנהגות והתייחסות. אם לא מזהים את הדפוסים האלה, נוטים לחזור עליהם שוב ושוב. המצב תקוע במיוחד אם ממשיכים לחשוב על ההורים  דרך עיני הילד ולא דרך עיני מבוגר. לכן, כל כך חשוב להתרחק מהנופים המוכרים של בית אבא-אמא ולצאת למסע, אליכם. להבין כי המשפחה יכולה להיות שדה אימונים וחממה נפלאה לפיתוח המימוש האישי, אבל היא יכולה גם להיות שדה קטל, זרוע בפגרי חלומות לא ממומשים.
  6. בגלל הרשות הפנימית.
    לפעמים נתקעים בקריירה, רק כי אנחנו לא מרשים לעצמנו מבפנים להתקדם ולהצליח. במצב כזה לא רוצים לקבל מחמאות וכשהן ניתנות, מעדיפים לא להקשיב להן. למה? בעיקר בגלל החשש שמא הצלחה או שינוי במעמד במקום העבודה יפריעו או יכאיבו לאחרים מסביב. המצב הזה משתק וגורר תקיעות. כתוצאה מכך, מעדיפים לחשוב על שינוי העיסוק ולא על שינוי בתוך העיסוק, שאותו אולי אפילו אוהבים מאוד, בעצם.
     
    הפתרון – לזהות את התקועים סביבך.
    בשלב ראשון חשוב להסתכל סביב ולברר מי מהאנשים הקרובים אליך והשובים לכם – אבא, אימא, או אפילו חבר קרוב מאוד – מרגיש לא מרוצה מעיסוקו ומחייו. בדרך כלל, כואב לנו מאוד לראות אדם קרוב עצוב, סובל או מיואש, כי לא מצא את הדרך המתאימה לממש את עצמו. הכאב הזה, או חשש שההצלחה שלך תגרום לתזכורת מכאיבה של ההחמצות של האחר, יוצרים מצב מיותר של תקיעות. מדובר במצב שלא מועיל לאדם הקרוב, הסובל, ועוד יותר מזיק לך. הזיהוי הזה הוא הצד הראשון לשחרור.
  7. בגלל הבחירה לא לדעת
    הידיעה מחייבת. היא מובילה לעשייה, אבל היא מלווה בסיכון או בכישלון אפשרי. אם הציפיות ממך גבוהות ותובעניות, מפחיד מאוד להתמודד עם הידיעה על מה באמת רוצים לעשות. כי ברור שכדי להגשים את הציפיות המוגזמות ואת התביעה לשלמות, צריך להתחייב לעבודת פרך.
     
    הפתרון – ללמוד להתפשר וליהנות מהדרך.
    לבדוק בינך ובין עצמך עד כמה אתם פרפקציוניסטים קיצוניים. האם אתם כאלה שמגדירים לעצמם משימה מדויקת לפרטי פרטים, אבל מתענים בדרך להשלמתה?. העינוי הזה כל כך מייסר, שלפעמים בוחרים באופציה של לא לעשות כלום. נכנסים למצב של תקיעות, כדי להימנע מכאב הכישלון האפשרי.
     
    עליכם לשכנע את עצמכם שמותר לכם גם לא להיות כה קשוחים וחסרי פשרות. שמחו להגיע ליעד מושלם פחות. זה בסדר להתפשר על פחות מהטוב ביותר ובעיקר - הנאה רבה טמונה בדרך, מהעשייה. בכל מקרה, שינוי גישה הוא תהליך לא פשוט, אבל הוא מרפא. מדובר בעבודה קשה, אבל משתלמת.
  8. בגלל הזוגיות
    זוגיות היא בעצם מסע משותף למימוש עצמי. יחד עם בן או בת הזוג בונים "משפחה" שהיא כמו ארגון עסקי. למשפחה יש ערכים ותרבות ארגונית, יעדים וקבוצה שמתפקדת. כדי להצליח במסע היום-יומי, לשרוד בו וגם להתקדם, חייבים שיתוף פעולה מתמיד. האם יש שיתוף פעולה בזוגיות שלכם? האם היא מאופיינת בעשייה משותפת, או בהשלמה של האחד את השני? אולי במשפחה שלכם האחד מתקדם על חשבון השני, בעידודו ובהסכמתו? לעתים, מצב של תקיעות בעבודה נובע מאי-התאמה בציפיות מהזוגיות או מכשול בשיתוף פעולה.
     
    הפתרון – לגייס את בן הזוג
    לבדוק את הזוגיות התעסוקתית שלך. בן או בת הזוג האידיאלי הוא זה שמבין שמדובר במסע משותף. שמאפשר לכם להגשים את עצמך, להיפתח ולהתפתח. עליו/ה להבין שכשאת/ה מתקדמים, הוא/היא גם נע/ה קדימה ואילו כשאת/ה "תקועה" גם הוא/היא ייאלץ להאט את הקצב, במוקדם או במאוחר.
  9. בגלל הקושי לוותר.
    כל בחירה מחייבת ויתור על הבחירות האחרות. כל דרך שמובילה לרווח, גורמת גם להפסד, כי לא נבחרו הדרכים האחרות. יש אנשים שהמצב הזה לא מאיים עליהם, ברור להם שהם רוצים לעשות דבר אחד, מסוים מאוד, שאהוב עליהם. מי שנתקעים הם אלה שלא מפסיקים לחשוב על ההפסדים.
     
    הפתרון – להעז להחליט
    להשלים עם העובדה. שאם אתם בדרך לירושלים לא תהיו עכשיו בתל-אביב. היפטרו מהפחד להחליט, כי ברגע שמעזים להחליט, כבר לא קשה לזהות את תחום העיסוק שמתאים לך. זו המציאות וצריך ללמוד לקבל אותה.
  10. בגלל שוט הביקורת
    אחרי שבמשך שנים השוט הזה מצליף בכם שוב ושוב, אתם לומדים לפעול על פי המצופה, ללא מחאה ובלי להביע את הרצונות האמיתיים שלכם. אתם מנסים ליזום כמה שפחות ולעשות רק מה שכבר מותר ומצופה, כדי להפחית את ההצלחות האלה למינימום האפשרי.
     
    הפתרון – לימוד ועבודה קבוצתית
    בעזרת עבודה קבוצתית, שבה אתה רואה גישות שונות ומקבל מיד משוב מבהיר או תומך מהקבוצה. בתנאים כאלה, אפשר לחולל את השינוי שלאנשים מאוד קשה בצע. יש לעבור תהליך של למידה שמסייע לעבור מהמקום המוכר והנוח אל הלא ידוע והמאיים.








לשיחת ווידאו עם דני וולקן
טל: 03-5326708 נייד: 3648964- 052 פקס: 03-5323854

דוא"ל : vulkand@bezeqint.net

Powered By EcomTrade